או אלוהיי…

או אלוהיי…

‏יום שישי 19 מאי 2006

איפה שכחתי את עצמי, איפה הייתי
ממעמקי מצולות החיים עליתי,
לאיטי וקצף החיים על פני ועיני דומעות,
ליבי שכח כמעט את עצמו לדעת,
וחיי ניגרו להם מבלי משים
במקומות בלי דעת.

כאבתי את כאבי האחר
ונפלתי אל תהום הנשייה,
אבי, או אבי, איפה הייתי…!

ויתרתי על אוויר חיי
וליבי כמעט ואבד לי,
שכחתי את עצמי לדעת במשברי החיים.

אבי, אתה שיודע כמה שניסיתי, כמה שרציתי,
והנה כמו ענני אוויר ריק מתוכן,
נותרו ימים של אהבה ללא תום,
ימים של נתינה מלב אוהב,
ימים של חום וריגושים שהעפילו והעפילו,
שעות ארוכות של דיבורים והחייאות,
השתדלות ללא הרף והנה …

כמו שאמר החכם מכל האדם,
הכל הבל הבלים …
הבל שנותר על זגוגית החלון
כמו נשימות כבדות,
נגוז אל העבר ונעלם לו.
הבל , הבל , הבל …

חבל נעורי מטבור אימי,
נמשך אל תוך עברי ונעלם לו,
שומר על חיי ומוביל אל עתידי,
על תוך חיי שלי נלקחתי ללמוד,
את עצמי ואת חלקי השונים שבתוכי,
חברים עמדו ולימדוני כמראת קריסטל,
הראו את הכיעור שבם ללמדני עוד,
על מה עלי לוותר בתוכי,
ממקום האחדות שלימדתני, אבי,
להראות את יצר הכעס הקוצף,
את הכאב והפחד שמולי,
ואת הצער שנגרר לו מאלפי גלגולים.

הלא תהיה תוחלת לאהבה?
מבלי משים לידיעה? שנותרנו פה עומדים,
בוהים אל השמיים ומייחלים,
שלב האנוש ירוכך לו,
וינוחם על מר סבלותיו…

כה פרחתי אל תוך התקווה,
והנה למדתי את כאב הנפילה,
ירדתי ולמדתי השתיקה,
וכמו שלרגע נשכחו
אדוות האור אל תוך תהום הנשיה.

חברתי אל הסבל ולמדתי את הכאב,
ואני ילד, עיניו לא ראו צלקת,
והנה נפשות מחביאות את הצלקת,
והכאב בן גדול והדמע אוכל הכל,
ומי ידע את פשר השיעור
של גלגול הנפש הבוכייה,
שרצתה את חום אהבתה
לחלוק עם חברתה התאומה,
וחוותה את שיתוף הצלקת
וכאב הפחד, וכעס האכזבה
והאשמה הוטחה מכל עבר,
עד שלא נותר דבר מלבד
כאב והבל, הבל , הבל של חלום נגוז.

ליבי דומע אלוהי, ואם דומע הוא,
שידעו הבריות והעולם כולו ידע,

אין לנו מבלי חיינו פה על האדמה,
לחיות באמונה ולשמוח במתנת החיים,
לחבור אל תוכנו ולא לוותר לעולם,
לאחוז בחיים ולאחוז בכוחנו ובעצמיותנו,
לאחוז בנשימה ובכל פיסה של תקווה,
שכן מעבר לענני הגשם,
עוד יעלה ויבוא הקיץ,
וביום מן הימים אבי,
אזכור לשאול אותך שוב,

את שאלת נשמתי, שאלת הנפש הבוכייה,
שכה אהבה את צחוק החיים
ולמדה את בכי הנשמה,
זוכרת את חסד נעוריה
וצומחת אל המחר בעוז,
ובפנים נותרה השאלה …
שאלת משחק הנשמות המתעתעות,
שאלת שחוק הגורלות והחיים.

אתה שיודע, אתה שמבין,
אתה שכה הגדלת לעשות,
בטח שידעת לאן שלחת אותי
ולמה הבאת אותי ומה ברצונך היה ללמדני,
את המחיר שילמתי כבר …
את הלקח קיבלתי כבר …
כל שנותר שתלמדני את השיעור עד תומו.

אחת מהנשמות בחצרך

אוריון